<h1>ספר התרומות שער מ"ו חלק ד'</h1>
<h2>דף טז:</h2>
וכן מותר לקבל נכסי צאן ברזל מישראל. וכיצד, הרי שהיה לו מאה צאן וקבלם ממנו להטפל בהם והיו הולדות והגזות והחלב לאמצע עד שנה או שנתים, ואם ימותו הרי המקבלן משלם דמיהם, ואם הוקרו או הוזלו או נטרפו יהיה על בעל הצאן, הרי זה מותר. וכן פסק הר"מ ז"ל [מלוה פ"ח הי"ב]. וראיתו מההיא דאמרינן בפרק אי זהו נשך דמקשינן אמתניתין אין מקבלין נכסי צאן ברזל למימרא דברשות מקבל קיימי ורמינהו המקבל צאן ברזל מן הגוים הולדות פטורין מן הבכורה, ומתרץ לא קשיא מתני' דלא מקבל בעל הבהמה יוקרא וזילא הכא בבכורות מיירי שהגוי בעל הבהמה קבל אונסא וזילא, ומקשינן אי קבל אונסא וזילא נכסי צאן ברזל קרית ליה. ועוד אדתני מתני' אבל מקבלין של גוים ליפלוג וליתני בדידיה בישראל בד"א דאסור דלא קביל אבל קביל יוקרא וזילא שרי, ותריץ אלא אמר רבא אידי ואידי דלא קבל וכו'. אלמא מתני' לאסור בדלא קביל אונסא וזילא, הא קביל בעל הבהמה אונסא וזילא אע"ג שהמתעסק מקבלן על עצמו אם ימותו מותר, וכדשרינן גבי חמרא דאי יוקרא וזילא ברשותאי ואי תקפה ברשותך, דכיון דמקבל עליה יוקרא וזילא קרוב לזה ולזה קרינן ליה ומותר. וכבר כתבנו בשער (ג') [זה] שמותר אדם לומר לחברו תן לי מאה באחריותי ואתעסק בהם לכל הנאתך. ושם הארכנו בזה.
